דוד שהם – תותחן בפלוגה א’ ואח”כ תותחן בטנק המג”ד

בשירות הסדיר הייתי מדריך במדור תותחנות תחת פיקודו של אביגדור קהלני. בעת שפרצה המלחמה הייתי סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים וטיפלתי בנכה צה”ל מטעם משרד הביטחון, ולכן לא הייתי משובץ ליחידת מילואים מסודרת. ביום כיפור 1973 עקב מחדל של ההנהגה ובראשה גולדה מאיר ראש הממשלה ומשה דיין שר הביטחון שעמדו כעיוורים בהנהגת המדינה, פרצה המלחמה הארורה שאלפים מחיילנו נהרגו בה. עקב המחדל הגדול של ההנהגה שהזכרתי, מי שניצח במלחמה זו היו חיילי צה”ל ומפקדיו בשטח, שהחזירו את הכבוד והצילו את מדינת ישראל ממפלה מבישה והפכוה לניצחון כביר הן בדרום 100 ק”מ מקהיר, והן בצפון 45 ק”מ מדמשק, ואני לקחתי חלק במלחמה זו. ביום השני של המלחמה קיבלתי צו להגיע לבסיס נפתלי ע”י צומת גולני. הגעתי לבסיס, אך לא היו בו טנקים, והלוחמים כולם נלקחו למלחמה.כששאלתי מה עושים, אמרו לי לנסוע לבי”ס לשריון בג’וליס, וכאן בא לידי ביטוי החינוך לאהבת ארץ ישראל, לא למנהיגים שכשלו, אלא לעצמך ולמשפחה: להתנהג באהבה למשפחה שלך  והמחויבות  שחונכת עליה,כאזרח נאמן.

הגעתי בטרמפים לג’וליס, ושם הוקמה מיום שני עד יום רביעי יחידת גדוד שריון – כוח נתי שמה, שמורכב ממתנדבים שהגיעו מחוץ לארץ ומפליטים כמוני, שלא הייתה להם יחידה אורגאנית והתנדבו להילחם למען הצלת המדינה. שובצתי כתותחן בטנק עם צוות שלא הכרתי, אבל בכוח היו שני מדריכים ששירתו איתי בסדיר במדור תותחנות, גדעון מירברג שובץ כתותחן בטנק של מפקד פלוגה א’ וצביקה בן סירה ששובץ כטען קשר באחד הטנקים של פלוגה א.’ עלינו עם הטנקים על מובילים עד בית המכס העליון ברמת הגולן ושם קיבלנו את הטנקים; וביום שישי בבוקר נכנסנו עם הטנקים לתוך סוריה – בציר קונייטרה חאן ארנבה במטרה לכבוש מובלעת רחבה בתוך סוריה עד פאתי דמשק.

אבל אותו יום שישי זכור לי כיום טראומתי לכל החיים, אמנם ניצלתי באותו יום; אך חלק ממני נשאר שם ומלווה אותי עד עצם היום הזה. ביום ששי בבוקר 12.10.73 נערך הגדוד שלנו, כוח נתי, לבלימה לפני האוגדה של דן לנר, הטנקים היו פרוסים מספר ק”מ דרומית  לחאן ארנבה על הדרך המובילה מקונייטרה לדמשק, לפתע הופיעו מיגים סורים ממערב ותקפו אותנו, יריתי לעברם בעזרת המקלע המקביל לתותח, לא היה לנו בטנק מקלע נוסף למפקד. בתקיפה זו היו הרוגים ראשונים לכוח נתי, ומספר טנקים נפגעו כולל טנק הסמג”ד.

הגדוד מקבל משימה לנוע כחוד לעבר צומת כפר נאסג’ ולהשתלט על תל קארין, ששליטה בו נתנה שליטה  באזור כולו.  שתי פלוגות הטנקים שלנו, פלוגה א,’ בה אני נמצא בטנק מ”מ 1  ופלוגה ב’ נעות עם פלוגת החרמ”ש בשני צירי תנועה לכיוון כפר נאסג.’ פלוגה א,’ “איבוד” שמה בקשר, נעה בעקבות נגמ”ש המג”ד נתי וצוות הפיקוד של הגדוד בתוכו, תוך התפרסות בשטח וחיפוי הדדי של המחלקות. פלוגה ב’ הפלוגה השנייה  לנו נעה על  ציר הכביש בתנועה מאובטחת. הפלוגה שלנו פלוגה א-‘איבוד, כשהטנק בו אני נמצא כתותחן אחרי טנק המ”פ אבישאול, חלפה ליד כפר נאסג’ שנראה נטוש והמשיכה בהתקדמות צפון מזרחה לעבר תל קארין, בעיקול הדרך כקילומטר וחצי מהצומת,ניתנה הוראה לחצות את הדרך שמאלה ולתפוס עמדות בגבעה סלעית למרגלות תל קארין. נגמ”ש הפיקוד, שנסע לפני הפלוגה שלנו, עלה לעמדת תצפית לעבר התל, בגלישה מתל האבנים, הבחין לפתע המג”ד נתי בעשרים-שלושים טנקים סוריים שהמתינו למרגלות התל. באותן שניות נשמע מטח עצום של עשרות פגזים. הנגמ”ש ניסה להסתובב אך קיבל פגיעה ישירה. מהפלוגה שלנו, פלוגה א-‘איבוד שמנתה 8 טנקים שנסעו בטור אחד אחרי השני, נפגעו 5 טנקים תוך שניות ספורות – טנק המ”פ אבישאול, שהיה לפני הטנק שלנו וארבעה טנקים נוספים אחרינו – ואני בתור תותחן רואה זאת בפריטלסקופ מול עיני כיצד נפגעים 5 טנקים מהפלוגה פגיעות אנושות; טנק המ”פ נחצה לשנים כתוצאה מהפגיעה הישירה.

מפקד הטנק שלנו כיוון את הטנק לעבר הטנקים הסוריים; אך לא הצלחתי להנמיך את התותח לעבר הטנקים הסוריים היינו בעמדה גבוהה מדי לעומת הטנקים הסוריים שהיו במקום נמוך. הטנק הסורי ירה לעברנו ראיתי זאת בפריטלסקופ הוא החטיא אותנו, ונסוגונו לאחור כשאנו אוספים עמנו את אחד הטנקיסטים שניצל מטנק שלנו שנפגע .נסענו עם הטנק ונעמדנו לצדי הכביש המוביל לדמשק. בכוונת ראיתי משאית סורית מלאה חיילים סורים עליה נוסעת  לכיווננו  יריתי לעברה פגז,  שהשמיד  את המשאית על החיילים  שבתוכה. לאחר מכן הגיע חייל סורי על אופנוע שפגעתי בו באש המקלע המקביל.

בהמשך של אותו יום שישי הארור,  כתוצאה מפגיעת טנק הסמג”ד על ידי המיגים הסוריים ופציעת המג”ד  נתי,  הסמג”ד הפך להיות המג”ד, עמרי נגב שמו מבאר טוביה, והוא עבר לטנק שלנו שהיה תקין, עם 2  מכשירי קשר. הטען קשר שהיה עמנו בבוקר הקרב נעלם מהשטח. הוא אמר לי שכל זה לא בשבילו, והוא מסתלק ואכן כך עשה – ברח הביתה. לטנק שלנו הגיע הקמב”ץ הגדודי, שניצל מנגמ”ש הפיקוד משה לוי שמו, הוא שימש כטען קשר, אני בתפקידי כתותחן, שלמה דולברג כנהג הטנק, וכך עוד שלושה שבועות המשכנו במלחמה במובלעת הסורית מול כוחות אויב רבים שהגיעו מולנו: חטיבה עיראקית, חטיבה ירדנית וחטיבות סוריות. ביום שבת לאחר אותו יום שישי שסיפרתי עליו עם אור ראשון העיר אותי המג”ד עמרי בבהילות ונפרשנו כל הגדוד בעמדות תקיפה לחטיבה עיראקית שנכנסה בוואדי מולנו. אני כתותחן פגעתי ראשון בטנק העיראקי המוביל, ואחריי כל הגדוד השמיד את החטיבה העיראקית. הייתי בטנק המג”ד וברוב הקרבות שניהלנו שמעתי בקשר את ההוראה למג”ד להחזיק מעמד ולא לאפשר פריצת כוחות אויב דרכנו, כי מאחורינו אין שום כוח נוסף שיכול לסייע אם יעברו אותנו דרכם פתוחה למדינת ישראל. לאחר כמעט חודש של קרבות הגענו עד 45 ק”מ מדמשק ושרתנו במילואים עד השחרור מספר ימים לפני יום העצמאות. כוח נתי התפרק לאחר היציאה הראשונה להתרעננות בנאפח וסופחנו לגדוד בחטיבת פילון.179- עברנו מלחמה קשה ואכזרית הן מלחמה באויב קשה והן הישרדות קשה בחורף הקשה שהיה מושלג מאד וללא אמצעים מיוחדים שיש כיום לחיילים ולטנקיסטים. שני מדריכים שהיו עמי בסדיר בבית ספר לשריון במדור תותחנות גדעון מירברג וצביקה בן סירה היו עמי גם בפלוגה א-‘איבוד בכוח נתי ונהרגו ביום שפרצנו למובלעת הסורית, כל הנכתב הוא גם לזכרם ולכבודם ולזכר כל הנפגעים האחרים מכוח נתי שלא הספקתי להכירם.