דוד גבעתי – מט”ק בפלוגה א

דוד גבעתי - מט"ק

הגעתי לג’וליס בשעות הערב של יום ג,’ ,9.10.73 לאחר שנודע לי כי יחידת המילואים שלי, חטיבת טנקי T- 55 שאליה השתייכתי, ירדה לסיני, ובג’וליס מוקם גדוד טנקים חדש. ניגשתי אל סרן שמואל אבישאול, מ”פ פלוגה א’ וביקשתי להצטרף לפלוגתו. הוא השיב כי כל הטנקים בפלוגה מצוותים ואין אפשרות לצרף אותי’/ לאחר שהפצרתי בו ואמרתי כי אני מפקד טנק ותיק, בוגר חטיבה 7 ובעל ניסיון רב ממלחמת ההתשה,הסכים לצרף אותי כאיש צוות חמישי בטנק סמ”פ.

למחרת נענו על גבי מובילים לבית המכס העליון ברמת הגולן ולאחר תדרוך והתארגנות המשכנו לשטח כינוס באזור עין זיוון. המראות שנראו בשטח היכו אותנו בתדהמה, טנקים ישראלים שרופים היו פזורים בשטח, ועשרות חיילים ישראלים מפויחים, חלקם עם תחבושות על גופם נראו נעים על גבי טנקים פגועים וכלי רכב צבאיים מכיוון רמת הגולן לעבר גשר בנות יעקב. מראות כאלה לא ראינו מעולם קודם לכן.

בבוקר יום שישי הצטרפנו ללחימה בתוך שטח סוריה. באזור העיירה ג’אבע המתנו לפקודת יציאה כגדוד מוביל בחטיבה, לכיוון דרום מזרח לאזור כפר נאסג.’ בזמן ההמתנה הותקפנו ע”י מטוסי סוחוי סורים שהנחיתו עלינו מאות פצצות מגובה נמוך. לא היה ברשותנו מקלע נ”מ על הטנק ועל כן נאלצנו לירות בתמ”ק עוזי אל עבר המטוסים הסורים. ההתקפה נמשכה זמן רב, במהלכה נפגעו מספר טנקים מסביבנו. גם לטנק שלי נגרם נזק, וגלגלי המרכוב בערו זמן קצר כתוצאה מההפצצה.

לאחר התקפת מטוסי הסוחוי הסורים התקבלה הפקודה לנוע. הפלוגה, יחד עם המג”ד, נעה במהירות לכיוון דרום  מזרח על  ציר ישימון כשבדרך זיהינו חיילי חי”ר במנוסה ולא פתחנו לעברם באש. כקילומטר מכפר נאסג’  עלינו לעמדות וזיהינו בתוך הכפר מספר משאיות ונגמ”שים, פתחנו לעברם באש ופגענו בהם תוך זמן קצר ביותר. בגמר השמדת המטרות, ניתנה פקודה ברשת הפלוגתית ע”י נתי, המג”ד, להסתער על הכפר. גלשנו לתוך הכפר בשדרה כשהקנים מופנים לצדדים לפי פק”ל וחצינו אותו במהירות תוך ירי מקלעים לעבר חיילי חי”ר שנראו בין הבתים. בתום כיבוש הכפר, חצינו את צומת נאסג’ תוך שינוי מבנה הפריסה משדרה לשתיים לפנים והמשכנו בתנועה מהירה ע”פ פקודה של המג”ד מימין לציר ציקן.

תוך כדי  תנועה בשטח הפתוח נפתחה לעברנו  בהפתעה רבה אש נ”ט כבדה, שלא הצלחנו לזהות את מקורה, ולאחר המטח הראשון דיווח אחד הטנקים כי הנגמ”ש שהיה איתנו נפגע. בתחילה סברנו שזהו נגמ”ש החוליה הטכנית. אך מיד לאחר מכן התברר שזהו נגמ”ש הפיקוד. זיהינו גבעה מצוקית כמאה מטרים לפנינו ונענו לכיוונה בניסיון לתפוס עמדות. עלינו על הגבעה המצוקית בצפיפות וכשהגענו למצב של תצפית לפנים זיהינו עשרות טנקי אויב במרחק  קצר ביותר, פחות ממאה מטרים לפנינו בתוך עמדות חפורות ותותחיהם מופנים אלינו. המשכנו לטפס על מנת לפתוח באש לכיוון האויב. אך עקב המצוק התלול, גחון    הטנק היה חשוף לטנקים הסורים, ותוך שניות החלו לירות לעברנו. הטנק של רפי מנדלר, שהיה מימיני במרחק של מטרים ספורים, נפגע בגחון והחל לבעור, ומיד לאחר מכן הטנק משמאלי, כפי הנראה של דודי ריבק, נפגע גם הוא ומיד בער. ניסיתי להורות לתותחן להנמיך תותח ולירות בטנקים הסורים שממול; אך לא הייתה אפשרות להנמיך את התותח עקב המצוק התלול. הוריתי לנהג לנוע אחורה על מנת לשפר עמדה וזיהיתי את המ”פ, שמוליק אבישאול, שאף הוא נע לאחור לצורך שיפור עמדה. אבישאול סימן לי בידו לנוע אחריו באיגוף ימני, התחלתי לנוע אחריו ולאחר מספר שניות כשנחשף צידו השמאלי לטנקים הסורים, ספג   שלושה  או  ארבעה פגזים ברצף מטווח  של פחות ממאה מטרים, החל לבעור ונע עוד מספר מטרים עד שנעצר. החלטתי לנוע לשמאל המצוק ולעלות משם לעמדה חדשה. השטח היה סלעי וקשה לתנועה; תוך כדי  טיפוס לעמדה חדשה, כשהתותח מופנה במייצב לכיוון שממנו הייתי צפוי להיתקל בטנקים הסורים, הופיע לפתע במרחק עשרות מטרים לפניי טנק סורי שתותחו מופנה לעברי. הוריתי לתותחן לצודד שמאלה. אך הייתה תקלה בצידוד, ולא הייתה אפשרות לכוון את התותח במהירות לעבר הטנק שלפניי. התותחן ניסה לצודד ידנית, אך עקב שיפוע צד גדול לא הייתה אפשרות לצודד ידנית. הוריתי לנהג לנוע לאחור במהירות    ובמהלך התנועה אחורה נפרש זחל ימין של הטנק והטנק נעצר. על מנת לא לספוג פגיעה מהטנק שהיה לפניי, הוריתי לצוות לקפוץ מהטנק עם נשק אישי ולשכב בין הסלעים עד שיתברר המצב. הטנק הסורי לא התקדם ובמקום זה זיהינו חי”ר סורי באזור הטנק. על מנת להתגונן מפני החי”ר, הוריתי לצוות לחזור לטנק, וכשהבחינו החיילים הסורים שחזרנו לטנק, הם עזבו את המקום.

קראתי בקשר ברשת הפלוגתית ולא נעניתי. חשבתי באותו שלב שנשארנו לבד וכולם נפגעו. לפתע זיהיתי טנק שלנו נע בשטח ימינה ושמאלה ללא מטרה. קראתי לו בקשר ונופפתי בדגל. הטנק הבחין בנו והגיע סמוך אליי. הוריתי לצוות שלנו לעבור לטנק השני ויחד מנינו 9 אנשים, שרובם נמצאים מחוץ לצריח. תפסתי פיקוד על הטנק כשאני מחוץ לטנק ואוחז בסל הצריח. נענו לאחור תוך ירי פגזי מעיך לכיוון המקום שבו נמצאו הטנקים הסורים על מנת להיחלץ.

בזמן התנועה לאחור זיהיתי כי חלק מהטנקים הסורים על הגבעה בוערים ולא היה ברור לי בשלב זה מי פגע בהם. הבחנתי במספר אנשי צוות בשטח, ביניהם פצועים, עצרתי את הטנק והעליתי את האנשים לתמסורות של הטנק, וכך כשאנחנו מונים 15 איש על טנק אחד, ובינינו פצועים המשכתי לנוע לאחור וקראתי בקשר לטנקים אחרים שאולי שומעים אותי ברשת. לאחר מספר קריאות ענה לי מיכה רינות שהיה מפקד מחלקה בפלוגה כי הצוות שלו ושל אורי קונדור נמצאים במרחק קצר מהמקום, בתוך מחפורות של הסורים ולצורך זיהוי מקומו הודיע לי כי פגע במשאית תחמושת סורית שבוערת סמוך אליו. ע”פ הלהבות שפרצו במשאית הסורית זיהיתי את מקומם ונעתי לכיוונם. יחד עם שני הטנקים הנוספים נערכנו להגנה מרחבית, תוך ניסיון להודיע על מצבנו לכוחות אחרים. מאחר ולא היו ברשותנו הוראות קשר, לא הצלחנו ליצור קשר ברשת אחרת מלבד רשת הפלוגה. ניגשתי לאחד הפצועים אותו אספתי קודם לכן, שנראה לי פצוע אנוש והבחנתי כי הוא עדיין מדבר בקול חלוש, שאלתי אותו לשמו ולכתובתו והוא ענה לי כי שמו שמחה זעירא והוא גר בבית הכרם בירושלים. מיד רשמתי את פרטיו על קופסת סיגריות שהייתה בכיסי, כיוון שלא ניתן היה לזהות מי החייל ומצבו היה קריטי. הוא שאל אותי האם אנחנו צבא ערבי כי לא מגיעה עזרה. עודדתי אותו ואמרתי לו כי הזעקנו עזרה והיא תגיע בקרוב.

כעבור זמן שנראה כמו נצח, עברה בסמוך אלינו שדרת נגמ”שים, עצרתי את הנגמ”ש הראשון שהיה בפיקוד סגן אלוף וביקשתי ממנו להזעיק עזרה כי אין לנו קשר עם יחידות אחרות. הסא”ל ענה לי: “חצי גדוד שלי נשחט במלחמה הזאת” והמשיך בתנועה מבלי להתייחס אלינו. זמן קצר לאחר מכן נשמע קולו של מפקד החטיבה ברשת הפלוגתית. קולו היה מוכר לי, והוא אמר לנו בקול רגוע ואבהי: “יש לכם אבא, אנחנו דואגים לכם ובקרוב יגיעו לחלץ אתכם.” לאחר השיחה בקשר עם אורי אור המח”ט, חזרה אלינו התקווה והבנו כי  אנחנו לא לבד. כעבור זמן שאינני יכול להעריכו הגיע למקום ג’יפ סיור, וצוות רפואי שהחל לטפל בפצועים. לאחר הטיפול בפצועים התארגנו ונענו בהובלה של ג’יפ הסיור למפגש עם כוח אחר, שלאחר מכן התברר כי זהו כוח מפלוגה ב’ בפיקוד יעקב קרני. הכוח התארגן מחדש, חלק מהאנשים צוותו לפלוגה של קרני, ויחד מנה הכוח החדש בפלוגה ב’ שבעה טנקים בלבד שנותרו מפלוגה א’ וב.’ בהמשך המלחמה השתתפנו בקרבות לכיבוש  והרחבת  המובלעת  ובין  היתר  סייענו  בבלימת  התקפות  הנגד  של  הסורים, העיראקים והירדנים עד להפסקת האש.

סיפור המזוודה שלי

על הטנק שלי שנותר בשטח באזור ההיתקלות כשהזחל שלו פרוס, ועל גלגלי המרכוב היו סימני חריכה מהתקפת המטוסים הסורים הגיע חברי, בן כיתתי מקיבוץ מעוז חיים, שהיה בסיירת השריון ועסק באיתור טנקים פגועים, על מנת להפנות אליהם את אנשי החימוש, לתקנם ולהחזירם ללחימה. החבר עלה על הטנק   ובמהלך סריקה שביצע, נתקל במזוודה שעליה הייתה כתובת “קיבוץ מעוז חיים.” הוא פתח את המזוודה  וגילה בתוכה לתדהמתו שובר נסיעה שעליו היה רשום שמי. הוא הסיק מכך כי נפגעתי בקרב, לקח את המזוודה והעבירה לאחר מספר ימים לקיבוץ. מתוך כך, עברה שמועה בין כל חברי הקיבוץ כי נפלתי בקרב ברמת הגולן, ומזוודתי נמצאה על טנק פגוע. חודש ימים לאחר מכן, לאחר הפסקת האש, הגעתי לביקור קצר בקיבוץ, וכך גילו החברים לתדהמתם הרבה כי עודני בחיים.

 

 

 

 

דוד גבעתי - מט"ק