ביום שבת,  6 אוקטובר 1973 בעיצומו של יום הכיפורים, פתחו צבאות מצרים וסוריה במתקפת פתע כנגד מדינת ישראל. מול כוחות האויב עמדו באותה עת רק הכוחות הסדירים של צה”ל,  שעצרו בגופם ממש את ההתקפה. חיילי המילואים החלו לעזוב את בתיהם, ולנוע לעבר מחסני החירום על מנת להצטרף ללחימה.  גם אלפי ישראלים, ששהו באותה עת בחו”ל, לא היססו והחלו לעשות את דרכם חזרה לארץ.

המוטו של אנדרטה זו לקוח משירה של הצנחנית חנה סנש – “קול קרא והלכתי. הלכתי כי קרא הקול”. משפט זה מבטא את רוחם של המתגייסים להגנת המדינה בעת צרה.

האזינו לסיפורו של נתי גולן:

האזינו לסיפורו של נתי גולן:

1973. שבועיים לפני המלחמה אני נוסע לגרמניה מטעם מדינת ישראל. את יום הכיפורים הציעו לנו לעשות בביקתה ביער השחור. ביום שבת בצהרים הסתבר שיש מלחמה. לקחנו את האוטו ונסענו לפרנקפורט.

בתחנת אל על מצאנו מאות ישראלים. אחרי זמן מה הגיעה הוראה מישראל שעולים למטוסים רק טייסים וטנקיסטים. היה בלגן, כולם נדחפו. כל אחד הסביר שהוא טייס, שהוא טנקיסט. העמיסו את המטוס הרבה יותר ממקומות הישיבה. כמו בקר. כולם רצו לעלות. אף אחד לא אכפת לו יישב, לא יישב. יאללה. טסנו לארץ.

 

נתי גולן, קצין שריון מהולל, הצליח לחזור ארצה, וקיבל את המשימה להקים יש מאין גדוד שריון על בסיס החוזרים מחו”ל. משדה התעופה הופנו החוזרים לג’וליס, ושם התבצעו שיבוץ הלוחמים, ריכוז הכלים וזיווד הטנקים והנגמשים. לג’וליס הגיעו גם בני ישיבות שעברו הסבה לשריון, חיילים שלא היו משובצים ליחידות, כאלה שלא הצליחו לחבור ליחידותיהם ומתנדבים רבים.

תוך זמן קצר, ותוך נכונות מופלאה של הלוחמים, הצליח נתי לארגן גדוד שריון תקני כולל סגל פיקוד עם כל יחידות העזר.הגדוד כלל 3 פלוגות טנקים – פלוגה א’ בפיקוד שמואל אבישאול, פלוגה ב’ בפיקוד יעקב קרני, פלוגה ג’ בפיקוד דב קוזיקרו וכן פלוגת חרמ”ש בפיקוד שמואל צוריאל. הגדוד צויד בטנקי “שוט קל”, וכבר ביום רביעי , ה-10 לאוקטובר, החל לעשות את דרכו לרמת הגולן.

באותו זמן, לאחר קרבות מרים ועקוביםמדם,  השלים צה”ל את הדיפת הצבא הסורי אל מחוץ לגולן ונערך לקראת מתקפת הנגד אל עומק שטחה של סוריה.

המתקפה החלה ביום חמישי ה-11 לאוקטובר כאשר חטיבה 179 פורצת על הכביש הראשי לדמשק. הקרב היה קשה במיוחד ולאחר שמספר הנפגעים עלה, הצטרפה למאמץ חטיבה 679, והמשיכה את ההבקעה עד חאן ארנבה.

למחרת, יום שישי, קיבל כח נתי את המשימה להוביל את המשך המתקפה על מנת להרחיב את המובלעת לכיוון דרום ומזרח.

מספר משה לוי שהיה קמב”ץ הכוח:

עברנו דרך חטיבה 179 שנפגעו לה כלים רבים ונערכנו בסביבות הכפר ג’בא. שם ספגנו התקפת מטוסים סורים שהסבה נפגעים ראשונים. התחלנו לנוע לכיוון דרום מזרח עם פלוגה א’ ופלוגת החרמ”ש. פלוגה ב’ עקפה את תל שער מצפון ונעה במקביל אלינו. הגענו למבואות כפר נאסג’, פתחנו באש ותקפנו את הכפר אבל לא היו בו כוחות אויב.המשכנו לנוע לכיוון תל ענטר כשפלוגה א’ של שמוליק אבישאול מובילה ונגמ”ש הפיקוד צמוד אליה.

זאב כהן, נהג טנק בפלוגה א’ ממשיך:

נגמ”ש הפיקוד עלה על הגבעה לצפות במורדות התל, וכשהסתובב קיבל פגיעה ישירה. כמעט כל מטה הפיקוד נהרג. נתי המג”ד נפצע קשה. שמוליק אבישאול מ”פ א’ זיהה את הטנקים הסוריים והתקדם לעברם תוך שהוא פוקד על טנקי הפלוגה לתפוס עמדות ולפתוח באש. אך הטנק שלו נפגע ותוך שניות הפך למאכולת אש.

את המצב מבהיר דוד גבעתי ששימש מט”ק בפלוגה:

זיהינו עשרות טנקי אויב במרחק קצר ביותר, אחדים מהם פחות מ-100 מטרים, אך היינו  על מצוק תלולשלא איפשר לתפוס עמדות טובות וגרם לגחון הטנק להיות חשוף ונוח לפגיעה. הטנק של רפי מנדלר נפגע מימיני, ומיד לאחר מכן הטנק משמאלי כפי הנראה של דודי ריבק נפגע גם הוא ומיד בער.

שרידי הכוח נעו לאחור על מנת לתפוס עמדות מסתור. באותו זמן התקרבה למקום פלוגה ב’, שנעה ותפסה עמדות מצפון לטנקים הסורים. המ”פ יעקב קרני מספר:

לא ידענו על ההיתקלות של נתי ופלוגה א’. הפלוגה שלי עלתה לעמדות שולטות, זיהתה את אותם טנקים סורים שפגעו בפלוגה א’ לפני כן, ופגעה בהם.

במהלך קרב זה נפלו 18 מלוחמי הכוח ורבים נפצעו.

למרות האבדות הרבות, כוח נתי התארגן להמשך המערכה. את מקומו של המג”ד הפצוע תפס הסמג”ד עמרי נגב. מ”פ ב’ יעקב קרני צירף אל פלוגתו את שרידי שרידי פלוגה א’ ,ושעתיים שלוש לאחר אותו קרב כבד כבר השתתף הגדוד בארגון המחודש בקרב לבלימת דיביזיית השריון העיראקית. בימים הבאים לחם כוח נתי בקרבות הקשים לכיבוש תל ענטר, ולהדיפת התקפות האויב עליו.

כוח נתי נשאר במובלעת עד שפורק, ולוחמיו עברו תוך שמירת סדר הכוחות הפלוגתי לגדוד 266 של חטיבה 179.

במהלך הקרבות נפלו 22 מלוחמי הכוח. יהי זכרם ברוך.

מלחמת יום הכיפורים, שפרצה בהפתעה כאשר רבים מלוחמי כוח נתי נמצאים בחו”ל, הסתיימה כשדמשק נמצאת בטווח התותחים של צה”ל.